המסע



"עמוק עמוק בפנים מחכה הפוטנציאל, מחכה לפתוח לקראתנו את השמחה, את הגאון ואת האהבה שבתוכנו"


בשנת 1992 קבלה ברנדון בייס את מה שהיא מכנה "קריאת התעוררת ענקית."

באותה עת היא חייתה חיי נישואין ואמהות טובים ומספקים, ונהנתה מקריירה משגשגת ומכניסה. באותה עת חשבה שהתקופה ההיא הייתה "שיא הבריאות והרווחה שלי."

למרות אורח חייה הבריא, הרוחניות שבחייה ורקע ברפואה המשלימה, הכל נעצר עם אבחונו של גידול בגודל כדורסל ברחמה. הדימום שחשבה מחזור מוקדם היה בעצם דימום פנימי שנגרם מלחץ הגידול על איברים חיוניים בגופה.

מבלי להירתע מהאזהרות המפחידות של רופאה, שניתוח חירום הוא האופציה היחידה, ברנדון הרגישה אחריות כלפי גופהּ, לכבד אותו ואת האמונה הטמונה בה וביכולת הגוף לרפא את עצמו.

לאחר ההלם הראשוני היא הוצפה בבטחון שקט ומרגיע. ברנדון הבינה, "לא הייתה זאת שאלה של אם אבריא, אל איך אבריא."

כששה שבועות מאוחר יותר, לאחר בדיקות מקיפות בבית חולים "סידרס סיני" בקליפורניה, נמסר לה שגופה נקי לגמרי מכל סימני הגידול.

את תהליך החלמתה הבלתי רגילה, תעדה ברנדון בספרה "המסע – מדריך מעשי לריפוי ולשחרור".

ברנדון מתוודה שבראותה את הסימנים הראשונים של הגידול היא נכנסה למצב של הכחשה. היא מודה שהיא למדה ענווה מהנסיון שעברה. "נולדה בתוכי יהירות. יהירות שאיכשהו אמרה לי שאם אעשה את הכל בצורה הטובה ביותר, לא יקרה לי כלום. לא רציתי להאמין שלאחר כל מה שלמדתי... זה קורה לי."

מרפאה באמצעות עיסוי הציעה לברנדון שאולי נשאר בה "משהו ישן" שהיא צריכה לסלק, ועודדה אותה להיכנס אל תוך הגידול ולראות מה מסתתר בו. עלה זכרון ילדות שעל פניו נראה לא חשוב במיוחד, אך ברנדון נוכחה להבין שהיה זה חוויה רגשית ביותר. ברנדון הצליחה לפתור את הסוגיה הזאת באמצעות הבנה ומחילה. "נראה שכאילו ארזתי את הזכרון הכואב בחבילה, קשרתי אותה וסגרתי אותה היטב."

ברנדון הבינה שעליה לעבור מעבר ל"שכל החושב" ולבטוח ב"חכמה הפנימית" של גופה. מאותו רגע היא התחילה להחלים.

רעיון ריפוי מוח-גוף אינו חדש. בשנת 400 לפנה"ס כתב אפלטון ש"כל מחלה שבגוף מקורה במוח או בנשמה." המדע קבעה כי התאים שבגוף מתחדשים במהירויות שונות – תאי הכבד מתחדשים כל ארבעה שבועות, תאי העור בכל שלושה שבועות, רקמות הקיבה בכל שלושה ימים, ותאי העין כל ארבעים-ושמונה שעות. כל תא מעביר את הזכרון שלו למחליפו.

ברנדון הכירה היטב את מחקרו של ד"ר דיפאק צ'ופרה בנושא זכרון התא. הוא שואל, "אם הכבד מלא בסרטן בחודש ינואר, למה הוא עדיין מלא בתאי סרטן בחודש יוני?" אחרי הכל, במשך אותה התקופה התאים התחדשו כבר פעמים רבות. הוא מאמין כי "התאים שלנו מצותתים כל הזמן למוח שלנו."

ד"ר קנדס פירס קבעה כי רגשות מודחקים מפרישים למחזור הדם חומר כימי שמתקשר לקולטני התא והופך אותם לחסרי יכולת תקשורתית. חסימה זו, לאורך זמן, יכולה להוביל למחלה באותו אזור.

עם הנסיון החדש שרכשה, החלה ברנדון לתהות איך היא יכולה לסייע לאחרים לגלות את כוח הריפוי הגלום בתוכם, בהבנה שנסיונו של כל אחד ואחד הוא מיוחד במינו.

הגילוי הראשון היה בזמן שיעור אצל מורה רוחני. תלמיד שאל איך אפשר למצוא שלווה בתוך ריגוש עז. התשובה: "לא לזוז. תן לעצמך להיות נוכח לחלוטין כלפי הרגש. קבל אותו... בתוך ליבת האמוציה תמצא את השלווה."

תשובה זו הפכה להיות הבסיס לשיטת הריפוי העצמי של ברנדון בייס. במילים פשוטות, הריפוי כרוך בקילוף שכבות הרגש עד שמגיעים לשלווה הפנימית הטמונה בכל אחד ואחד מאתנו.

ברנדון שיכללה תהליך שניתן לחזור עליו שבעזרתו אפשר לגלות זכרונות טראומטיים ישנים ברמה של התא. השיטה עוזרת לא רק בריפוי פיזי אלא גם בריפוי סוגיות פסיכולוגיות ורגשיות. מדריך המסע המסביר את התהליך, צעד אחרי צעד, נמצא בספרה.

נוסף על כך, ברנדון גם מלמדת ומקיימת סדנאות "המסע" המושכות משתתפים ברחבי העולם כולו. מטרת "המסע" היא לחבר אנשים עם החלק הטוב ביותר של עצמם. משתתף סדנא תיאר את ברנדון כ"מצחיקה, חכמה ואמיתית לחלוטין. אצל בייס אין שטויות של ניו אייג'."

אומרת ברנדון, "הדבר שריגש אותי עמוקות הוא שהמסע נמצא עכשיו בשימוש במרכזים לטיפול בסרטן, בבתי=חולים וקבוצות נגמלים, בבתי-סוהר, בבתי- ספר וגם בקרב רופאים ומטפלים ברפואה המשלימה, בקרב כהני דת ואצל אנשים שונים ומגוונים מכל הסוגים. הם משלבים את עבודת המסע אל תוך עבודתם ובחייהם הפרטיים."


מאת סוזי גריבס, כתבת ה"לונדון סאנדיי טיימס" לאחר סדנת "המסע".






המסע אל עצמי – דאונה שומן


"לחוות מסע ישירות אל תוך הנשמה – אל תוך נוכחות של אהבה אינסופית בליבת ההוויה שלך"

סיקרן אותי. נשביתי מתוכן המייל שהזמין אותי לשמוע את ברנדון בייס, מחברת "המסע - מפת הדרכים אל הנפש", ב"עץ הבודי" בלוס אנג'לס. היה בזה משהו "ייחודי" ... משהו שאי אפשר היה להגדיר מנוסח הודעת המייל ... היה רק ​​"יש כאן משהו" שתפס אותי ... משהו שניתר דרך הגבולות האלקטרוניים וקרא בשמי. הגעתי מוקדם, (דבר חדש בשבילי) לגלות כי הפגישה תתקיים ביום למחרת. בדרך כלל אני מאוד מקפידה לבדוק ולוודא תאריכים, והופתעתי לגלות שכל כך הקדמתי.... הקדמתי ביום שלם. למחרת, הגעתי שוב... ואני יודעת עכשיו שהגעתי ביום הלא נכון כדי להוכיח להנשמה שלי כמה אני מחוייבת למסע ולנתיבים שבהם הוא ידריך אותי; גיליתי שוב שאין מקריות בחיים - הכל מכוון מראש.

נשענתי לאחור וציפיתי בברנדון בייס הקורנת משתפת אותנו בסיפורה האישי על ניצחון על המצוקות בחייה. תחושות של "ידיעה" מילאו את כול כולי והבנתי כי המסע כבר החל בעבורי. שמעתי את ברנדון מדברת על ריפוי הגידול שהיה בגופה, על בעלה שעזב אותה, על ביתה במליבו שנשרף עד ליסוד ... וכן הלאה וכן הלאה. והנה היא מציגה חיוניות חיובית וכוח חיים שהאירו את החדר ב"היותה מוארת". רציתי לטעום עוד.

ישבתי במשך יומיים בסדנת המסע.  במשך יומיים השתתפתי בתרגילים שונים שהם חלק מהמסע הרגשי. עזבתי ביום הראשון עם תחושה של קלילות, אך הגעתי ביום השני עם הרגשת "בלבול" בתוכי; תחושת האפילה שהכרתי היטב. תמיד היה לי קל כל כך להסתיר את ההרגשה הזאת.

באותו יום, התחלקנו לזוגות ונשלחנו לפינות השקטות של החדר כדי לקבל הדרכה אל תוך המסע הפיזי שלנו, אותו מסע, שברנדון טענה, ישחרר אותנו מרגשות מודחקים אחרי שניכנס אל ’המרחב העמוק ביותר שלנו’ ... למקום שבו שוכנים החוכמה והאינטליגנציה המולדת ... למקום של אמת וידיעה. "זהו מקום של אין תודעה", אומרת ברנדון, "המקום שספורטאים מכנים ה'אזור'. חוקרים קוראים לזה אינטליגנציה אוניברסלית. פיסיקאים קוראים לו 'מרק הקוונטי'. זה מי שאתה ברובד העמוק ביותר." הרגשתי בטוחה בידיה של השותפה שלי, אך, בכל זאת, לא יכולתי לרדת עמוק מספיק, לאותו המקום שבו אני צריכה להיות. סיימתי את התהליך וחזרנו לחדר הראשי כדי לחכות עד שהאחרים יסיימו. יושבת בכיסא, ידעתי .... ידעתי ... שעדיין לא סיימתי. לא יכולתי להשתחרר מהתחושה. הפעם, לא יכולתי להעמיד פנים או לקום וללכת. אחרי כמה דקות של אי-נוחות, יצרתי קשר עין עם בת הזוג שלי ואמרתי לה שאני חייבת לחזור שוב על התהליך – ובלי שאלות נוספות התחלנו מחדש.

שוב הרגשתי תקועה ולא יכולתי לפרוץ ... אך הייתי נחושה לא לקום ממקומי עד שאעבור את המחסום. אחת מחברי הצוות ניגשה לסייע, ושאלה בעדינות שאלות מנחות. עד מהרה מצאתי את עצמי מסתלסלת פנימה למקום של האין המוחלט. נכנעתי ... "האזור". עוד דחיפה עדינה. פתאום הרגשתי רטט עז עמוק בתוך הבטן שלי ואז ראיתי את דמותה של אמי. התחלתי לזהות תחושות עזות של כעס וזעם שהיו קבורות עמוק כל כך בתוכי. אחרי שעיבדתי את זה, הודרכתי אל תוך מקום אחר, מקום שבו אפפו אותי תחושות של קלילות ושלווה. המקום היה טהור כל כך ומלא אור. בגלל תחושה זו המלאה חנינה וחסד, נתמלאתי פתאום בתחושת אהבה ואמרתי את המילים, "אני סולחת". לפתע, כאילו מתוך דחף בלתי נראה, התמוטטתי, וגופי התייסר בבכי עצום שהשתחרר מעומק נשמתי. תקפו אותי התקפי דמעות ולא שככו בשמך במשך מה שנראה כנצח. לאחר מכן הרגשתי צורך להצהיר, "אני רוצה לסלוח לכל מי ששמרתי כלפיו כעסים או טינה במשך חיי, ואני משחררת את זה ממש כאן ועכשיו". התיישרתי, פקחתי את עיניי, והנה, לפניי ניצבות השותפה הנאמנה שלי, ניטה,  וחברת הצוות, הנשמה הטהורה, אמבר. תחושת טוהר. העיניים שלי זהרו, נוצצות מהאהבה שהרגשתי כלפי כולם, והכי חשוב, כלפי עצמי. הרגשתי שלמה. מצאתי שלווה בתוך עצמי ועם כולם באותו רגע ממש. שבתי אל עצמי, וחוויתי את השמחה והקלילות של הכול.

"עמוק בפנים יש לכולנו פוטנציאל עצום שמאותת לנו, פוטנציאל שמחכה כדי לפתוח אותנו אל החירות, אל השמחה, אל הגאון והאהבה שבתוכנו. נוכחות זו קוראת לך לשוב הביתה ברגע זה, היא כמיהה לשחרר אתכם. עם זאת, יש לכולנו בעיות שלוכדים או מגבילים אותנו. אנחנו שומעים את לחישת הנשמה שלנו קוראת אלינו, אבל חוששים לגשת לקראת המעמד הגדול. במקום זאת, אנו מרגישים חסומים בדרך כלשהי, מוגבלים על ידי הבעיות שלנו - כעס, פחד, דיכאון, צער, כאב, חרדה. הבעיה היא אולי דבר פשוט יחסית כמו חוש או הרגשה שאנחנו חייבים עוד משמעות בחיים, או אולי עניין מורכב יותר כמו תחושת כישלון מוחלט. היא יכולה להיות מתישה, דוגמת התמכרות או סוגיה של סכנת חיים כגון מחלה קשה. עם זאת, לא משנה כמה עמוקה הבעיה, לא משנה כמה נאבק איתה, יש לנו האפשרות להשתחרר לחלוטין, להיות בריאים ושלמים." ברנדון בייס, המתוארת כאחד המורים הדינמיים ביותר של זמננו, משוחחת על חיפושינו ועל הגעגועים שלנו להגיע אל הפוטנציאל האמיתי. "כולם מסכימים שכולנו חשים שיש בתוכנו גדולה, רובנו הבחינו בפוטנציאל זה אפילו לרגע אחד, אבל משהו מונע מאיתנו את הגישה אליו ולחוות אותו בכל יום."

מה שהניע את ברנדון לצאת למסע של חשבון נפש יוצא דופן, היה גידול בגודל של כדור-סל. היא יצאה למסע הריפוי שבסופו שחרר אותה, ובמהלכו גילתה את גישה הישירה אל הנפש ואל פוטנציאל הריפוי הטמון בתוך כולנו. לאחר ששה וחצי שבועות בלבד, הכריזו הרופאים שאין שום זכר לגידול, בלי תרופות – ובלי ניתוח!

המתנה יוצאת הדופן שהיא מסע הריפוי האישי של ברנדון הפכה להיות מפת דרכים חדשנית: אמצעי פשוט אך עוצמתי, צעד אחר צעד, במטרה להגיע אל חוכמתו האינסופית של הגוף, לשמחה ולפוטנציאל, להפיק את כוח הריפוי הבלתי מוגבל של הגוף, לחשוף זיכרונות תאים ספציפיים, לפתור אותן לחלוטין ולפַנות כל חסימה רגשית, רוחנית או פיזית המאוחסנת ברמה התאית. ד"ר קנדס פֶּרט, ביולוגית ידועה, קבעה שכאשר יש לנו רגשות מודחקים או סוגיות שאיתם לא התמודדנו, משוחרר חומר כימי לתוך זרם הדם. החומר חוסם קולטנים מסוימים בתאים. אם תאים אלה יישארו חסומים לאורך זמן, נוטות מחלות להתפתח  באותו אזור. "המפתח הוא חשיפת הטראומה המודחקת או את הזיכרון הנדחק, ואז לפתור את הסוגיה לחלוטין", אומרת ברנדון, "לאחר מכן הגוף מתחיל בעצמו בתהליך הריפוי, באופן טבעי, ואתה כולך נשאר מרחף בשלווה ובשמחה ללא גבולות, ובשלמות שהיא המהות שלך. "

עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם ומכל תחומי החיים משתמשים בעבודת המסע כדי לגלות חירות אמיתית בחייהם. הם חושפים תשובות, את האמת העמוקה ביותר שלהם, חווים ריפוי רגשי ופיזי עמוק ברמה התאית. אנשים שחוו את המסע מצאו כי כאבים כרוניים נעלמים, חרדות, דיכאון, ומחסומים בחיי אישות מתמוססים; הערכה עצמית נמוכה, צער, וכעס נמסים כלא היו; התמכרויות נמחקות ומחלות יכולות להירפא. כולם משתוקקים לחיות את החיים כביטוי של פוטנציאל ענק, לחוות את השמחה והאהבה האינסופיות שבתוכנו. אבל לא די רק לדעת, חייבים לחוות את המסע כדי לאפשר את הריפוי האמיתי בכל הרבדים.

ברנדון סיירה בעולם עם הסדנאות מסע, ולאחרונה היא שבה מסיור מוצלח באנגליה, הולנד, ניו זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה. עקב ההצלחה הרבה בדרום אפריקה, היא נפגשה שם עם שר החינוך כדי לדון ביישום ספרה בתכנית הלימודים וללמד את המסע במערכת החינוך הציבורית. ברנדון גם העבירה סדנאות לאסירים הכלואים בבתי כלא במדינה זו.

אני יושבת בדירתי בקליפורניה. אני שומעת את הקקופוניה של אווזים קנדיים למעלה בשמים בהגירתם המוקדמת לדרום אמריקה; עם הפסקת מנוחה בשמורת החיים ווילד, מרחק קצר מכאן בלבד. לבי פועם בגאווה כי אני קנדית. אני נרגשת מההבנה שכמו שהאווזים יעופו לדרום, כך המסע יגיע גם לקנדה ולמקומות אחרים ויביא את המסר שלו עבור כל הלבבות הפתוחים לקראתו.

ברנדון בייס היא מודל לחיקוי מעורר השראה של אומץ וגילוי עצמי, וסיפורה האמיץ הוא מקור של כוח וחוויה מעוררת לכולנו!

"הלב שלי החלים, היה שלם. הרגשתי כאילו נשטפתי מבפנים כלפי חוץ. כאילו מישהו ניקה אותי. רציתי לרקוד, לשיר, לחגוג. סוף סוף אני מרגישה חופשייה!"





המסע של ברנדון בייס

המסע של ברנדון בייס היא שיטת טיפול יעילה במגוון רחב של חוליים פיזיים, נפשיים ורגשיים,
החל ממחלות כרוניות, סרטן לסוגיו דרך דיכאון וחרדות, ועד להתמודדות עם קשיי היום יום.
זהו תהליך עמוק וייחודי, שכולל גם חיבור לשפע והתפתחות רוחנית.

המסע פותח ע"י ברנדון בייס בשנת 1992 בארה"ב, בעקבות תהליך ריפוי עצמי מדהים שחוותה, כשנרפאה מגידול ברחמה, ללא תרופות או ניתוח, במהלך שישה וחצי שבועות בלבד. השיטה פועלת בהצלחה  ב – 31 מרכזים בעולם לרבות ישראל.


"המסע" נחשב היום כאחד התהליכים העוצמתיים והמעצימים ביותר לשחרור ולריפוי
נפשי וגופני. זו  שיטה ייחודית לטפל  בחוסר איזון בהיבט הפיזי, הרגשי והרוחני.

"המסע" מתאים לכל אחד ובכל גיל, כשכל תהליך מותאם באופן אישי לצרכים,
ולהתמודדויות של כל אחד.
שיטת המסע עוזרת לכל מי שחווה קושי מסוים בחייו, אם בהרגשה שחסר משהו בחיים
כמו שמחה,סיפוק שלווה. אם בהתמכרויות, במחלות כרוניות או כל אתגר בריאותי אחר.

"המסע" יאפשר לכם לנקות אמונות ונדרים מגבילים בחייכם, להשתחרר מפוביות או
פחדים וכך לחיות חיים מלאים.
המסע מתאים לכל אדם הרוצה לפגוש את עצמו האמיתי, החופשי, המשוחרר והבריא
ולשחרר את "הסיפור" של חייו. זאת הזדמנות נפלאה לגלות את האמת העמוקה שלכם,
את עצמכם האותנטי. לגלות את הפוטנציאל האינסופי שקיים בתוככם כך שיוכל להשפיע
באופן חיובי על חייכם.
השחרור מאפשר לנו להבין את תפקיד הזולת בחיינו ולתת לשינויים המתחוללים בנו
ליצור יחסים משמעותיים ,חדשים ,עמוקים ומשוחררים עם הקרובים לנו.

"המסע" הינו תהליך פשוט ומדויק, עמוק ואינטנסיבי לעומק הגוף והנפש, תהליך
המאפשר לגוף להשתמש ביכולת הריפוי הטבעית שלו, תוך כדי התבוננות פנימה, גילוי,
ניקוי עמוק וסליחה מלאה. תהליך של שחרור וגילוי מהות האהבה והחסד הטמונות בנו.

"המסע" מאפשר לרגשות לעלות במיקוד ובאינטנסיביות, וכך מאפשר גישה לזיכרונות
ולטראומות הכלואים בתוכנו. רגשות וזיכרונות שיצרו תבניות ודפוסים מגבילים שדרכם
אנו חווים את עצמנו ואת העולם.

"המסע" מביא את האדם ישירות אל שורש החסימות הרגשיות והפיזיות שלו ובלי
קשר לאורך הזמן שהן קיימות ול"סיפור" הקשור אליהן, התהליך מאפשר שחרור וריפוי
החסימות והזיכרונות ברמה התאית בגוף.

בהיבט הפיזי שיטת המסע יכולה לטפל באלרגיות, לחץ דם, רמות הסוכר,אסטמה,
לנדודי שינה ועוד.
בהיבט הרגשי שיטת המסע תעזור לטפל בדיכאון, מתח, פחדים, פוביות, בטחון עצמי נמוך,
לבטים, וקשיים בכל סוגי היחסים.

"המסע" מאפשר לנו לחוות את עצמנו, בהווייתנו הפנימית האמיתית. מאפשר לנו
להיפתח למשאבים ולתובנות חדשות, להיות בני אדם חופשיים ,משוחררים ומלאי חיות.


בואו לגלות את המהות הקורנת של הווייתכם ואת יכולת הריפוי המופלאה ומחוללת הנסים של גופכם. בואו ללמוד כיצד לרדת לשורשן של בעיות ארוכות טווח, ולאפשר ריפוי פיזי ורגשי

בסדנת המסע האינטנסיבית תלמדו את הטכניקות של תהליכי המסע וכן תחוו מדיטציות, התבוננות עצמית מודרכת וחוויה אישית של תהליכי מסע שונים.
תחילה תחוו את תהליך המסע הרגשי, שבו תחשפו את המהות האמיתית והפוטנציאל חסר הגבולות שלכם, ותשחררו חסימות רגשיות עמוקות.
לאחר מכן תחוו את תהליך המסע הפיזי, שבו תחשפו זיכרונות תא ישנים ודפוסים מגבילים ותנקו אותם, וכך תאפשרו לגוף ולהוויה שלכם להתחיל תהליך ריפוי.

כל מפגש הינו ייחודי ושלם בפני עצמו, עם הנחייה מודרכת ומכילה המותאמת לכם
אישית.  התהליך מאפשר העלאת חסימות רגשיות המעכבות ומונעות מכם לחוות את
הפוטנציאל הפנימי המלא שלכם.


מתוך האתר www.thejourney.co.il/

 




"בעולם הרפואה, ההכשרה שלנו כל-כל מדעית שהיא מסנוורת אותנו... רוב הרופאים רוצים לרפא יותר מאשר רוצים לתת מזור בלבד, אבל הבעיה היא שרבות מהיכולות המולדות שבנו לרפא מוּצָאוֹת מאתנו ע"י המערכת... אנו מצויידים היטב לתקן דברים, אבל הריפוי הוא עמוק יותר וכרוכים בה המוח, והגוף והנשמה... כל מקרה הוא ייחודי אבל אם תסתכלו, המספרים אינם מעודדים במיוחד. יותר מ-50% מסוגי הסרטן אינם מגיבים לכימותרפיה אך עם זאת לא כל החולים ימותו... לבני אדם יכולת עצומה להחלים; הם פשוט חייבים להאמין בה."

-          ד"ר פאדי ראדן, אנשים כשותפים ברפואה

מגיב לכתבה על ברנדון בייס והמסע בתוך עתון ה-"אייריש טיימס"


"המסע הוא "לוגי, ייחודי,פשוט, מועיל ומתוחכם ביותר... הפידבק מחולים הוא לא רגיל... אנשים שוחררו מסוגיות שהשפיעו על חייהם עד אותה נקודה.  התעניינתי במיוחד לראות אם החולים "נרפאו" ממחלות מסורתיות," הוא מאיר, ... "במשך הזמן התחלתי לראות דפוסים ויש מצבים שבהם החולים הבריאו לחלוטין ואחרים בצורה חלקית. יש לי אוסף מכתבים המעידים על כוחות הריפוי הבלתי רגילים של המסע."

ד"ר מארק נעים, רופא משפחה בעל שלושים שנות ותק, סידני, אוסטרליה.

מגיב לכתבה על ברנדון בייס והמסע בתוך עתון ה-"אייריש טיימס"



אייריש טיימס, דאבלין 8 ביוני 2004

האם טראומה מן העבר יכול להסתיים במחלה? מאת ניאם הופר


לאחר שבגיל 39 אובחנה עם גידול, נאמר לברנדון בייס שהפתרון היחידי הוא ניתוח חירום. אך היא סרבה. לאחר יותר מעשרים שנים בתחום רפואת גוף-נפש היא לא הייתה מוכנה לתת לכירורג לפתוח את גופה לפני שהיא תנסה לרפא את עצמה.

כאשר היא מוּנַעַת לחקור עמוק יותר, היא עברה תהליך עז ורציני, וששה שבועות מאוחר יותר עברה סדרת בדיקות מקיפה שתוצאותיהן הוכיחו שהיא בריאה לחלוטין. לגידול לא היה כל זכר – בלי תרופות ובלי ניתוח.

בתוך הגידול שלה, היא מאמינה, היה זיכרון לא פתור ישן של התעללות בילדותה, סוגייה שהייתה משוכנעת שפתרה, אך, ללא ספק, לא נפטרה ממנה. לאחר שפתרה את הבעיה וסלחה, ולאחר שלמדה את הלקח - שהגידול נשלח ללמד אותה  משהו– גופה חיפש את התהליך הטבעי של הריפוי.

במשך 12 השנים שחלפו מאז, טוענים אלפי אנשים כי באמצעות התהליך שהובילה בייס הם השתחררו ממחלות פיזיות וממחסומים רגשיים.

מדווח כי באמצעות תהליך זה, המכונה "המסע", מסתייעים אנשים רבים: חולי סרטן, אסירים ועבריינים אלימים. ממשלת דרום אפריקה מממנת הכשרה למורים שילמדו את המסע במסגרת תוכנית הלימודים של המדינה. 
"לכל רגש שיש לנו, יש תגובה ביוכימית בגוף שאפשר למדוד במעבדה. החוקרים גילו שכאשר מדכאים רגש, משתחרר לזרם הדם חומר ביוכימי ספציפי המתחבר לקולטנים מסוימים בתא וחוסמים אותם. כאשר הקולטנים חסומים, התאים לא יכולים לתקשר עם כל שאר התאים שבגוף", אומרת בייס.

"אם התאים האלה יהיו חסומים לאורך זמן ואם תתעורר מחלה בגוף, סביר להניח שזה יקרה בחלק של הגוף שבו התאים חסומים.

"אז מה שהמסע מאפשר הוא להנגיש את תאי דם הללו, לגלות את הרגשות והזכרונות המודחקים שמאוחסנים שם בתודעה, ולשחרר את הכאב המאוחסן כדי שכבר לא יהיה שמור בתוך הגוף".

בייס, שאיננה לבד באמונתה שקונפליקט רגשי מודחק יכול להתבטא פיזית, אומרת שגם אם המצב מתרפא, הוא עלול להופיע שוב אם זיכרון הטראומה יישמר בתאים. הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לחשוף את אותו הרגש, לגלות את שורש הבעיה ולהשלים איתו.

"כאשר יש לנו בעיה רגשית, זאת הזמנה לחפש את החירות. אני מרגישה כי בעיות רגשיות ואתגרים פיזיים יכולים לשמש הזמנה לגלות את האמת בריפוי שלנו ולהיענות לקריאת ההשכמה.

"הם יכולים להיות ההזדמנות ללמוד את מה שמנסה הנשמה שלנו ללמד אותנו באמצעות המחלה. אנו יכולים להיות חלק מתהליך של הריפוי ולא להפוך לקורבן שלו."

המסע נמצא בשימוש אצל חולי סרטן לצד טיפולים רפואיים שמרניים ואלטרנטיביים. "מה שצריך לדעת הוא כי בליבת הכאב העז ביותר נמצאת גם השלווה שהיא מעבר לכל מה שמסוגלים לדמיין", אומרת בייס.

"יש כאב הדולף החוצה שמרגישים בצורה עמומה במשך 40 שנה. יש גם אפשרות להתמודד איתו במשך שעה אחת, לשחרר אותו ולמצוא שלווה, ולחזור הביתה להוויה השלמה. הרגשות הם הצהר".

אמנם קשה לאנשים לקבל זאת, אך הגוף הוא תדפיס של קורות החיים שלנו. ובהתחשב בנסיבות הנכונות, גוף האדם יתרפא. את זאת כבר ראו שוב ושוב, ולעתים קרובות דוחים הרופאים את הטענה הזאת באמרם "נס".

ד"ר פאדי ראדן, רופא כללי יותר מ-30 שנה,  מאמין כי גישה זו היא עתידו של הרפואה. כחבר בארגון "אנשים כשותפים ברפואה" המוקדש להחזרת כוחו של האדם באמצעות הגישה המשולבת של הטיפול הרפואי, הוא מוסיף: "הדרך היחידה שבה אפשר לקוות לרפא את האדם באופן מלא היא באמצעות השילוב של הנפש והרוח, כמו גם הגוף".

"בעולם הרפואה, ההכשרה שלנו כל-כל מדעית שהיא מסנוורת אותנו... רוב הרופאים רוצים לרפא יותר מאשר רוצים לתת מזור בלבד, אבל הבעיה היא שרבות מהיכולות המולדות שבנו לרפא מוּצָאוֹת מאתנו ע"י המערכת.

"אנחנו מצויידים היטב לתקן דברים אבל הריפוי הוא עמוק הרבה יותר וכרוכים בו הנפש, הגוף והנשמה. הפיזיקה החדשה תומכת בנקודת מבט זו וחלק מהמאמרים הטובים ביותר בנושא הם מאת פיזיקאים ולא רופאים. העבודה של ברנדון בייס מתאימה בדיוק בנישה הזאת."

בתגובה לביקורת שהשיטה אולי נוטעת באנשים תקוות שווא, אומר ד"ר ראדן שמדובר בעניין רלוונטי מאוד. "כל מקרה הוא מיוחד במינו אבל אם בודקים, הנתונים [ברפואה הקונבנציונאלית] אינם מעודדים במיוחד. יותר מ-50 אחוזים מסוגי הסרטן אינם מגיבים לכימותרפיה, אך עם זאת לא כל החולים ימותו. אנחנו לא יודעים איך משפיעה התקווה בכל מקרה ומקרה.

"לעתים קרובות נראה שאנשים בעלי אופי מרדני נוטים להירפא טוב יותר – בעלי ניצוץ של ייחודיות וחוש של הישרדות. זה אולי מה שהגברת הזאת, ברנדון בייס, עשתה. היא ניצלה את יצר ההישרדות שלה בצורה יעילה ביותר ודבקה בתקווה.

"לאנשים יש יכולת עצומה להחלים, הם פשוט חייבים להאמין בה."

עבודת המסע של בייס מתבצעת במקרים רבים בדרום אפריקה ובאוסטרליה. ד"א מארק נעים, מסידני שבאוסטרליה, רופא משפחה בעל ותק של יותר משלושים שנה, מאמין שהמסע הוא "הגיוני, ייחודי, פשוט, יעיל ומתוחכם ביותר".

"משוב מהחולים היה מדהים. ישנם שינויים מהירים למדי, אחרים הם איטיים יותר. אנשים השתחררו מסוגיות אשר השפיעו עמוקות על חייהם עד עתה. התעניינתי במיוחד לראות אם חולים יוכלו להירפא ממחלות מסורתיות," הוא אומר.

"במשך הזמן, התחלתי לראות דפוסים המתעוררים, ויש בהחלט כמה מקרים שנרפאו לחלוטין, ואחרים בצורה חלקית. יש לי אוסף מכתבים המעידים על כוחות הריפוי המדהימים של המסע."

התעלמות או הדחקת בעיות לא יגרום למקורן להיעלם, כפי שהיינו מקווים.

"ככל שבורחים מהפחד הוא יצוד אותך יותר. מגיע הרגע שבו צריך להתמודד איתו, ועמוק בלב הפחד תִּמְצָא את האני האמיתי שלך. כל אחד מאיתנו מכיר את האמת שלו. הפחד הוא הזמנה לחפש אחריו ", מוסיפה בייס.

מנסיונה בעבודתה עם אלפי אנשים, היא מבטיחה לכל המשתתפים הפוטנציאליים הסקרנים כי "הנשמה נותנת לך רק את מה שאתו אתה מוכן להתמודד ולנקות".






ראיון עם ברנדון בייס


בשנת 1992 אובחן אצל ברנדון בייס גידול בגודל כדור-סל. הגילוי הוביל את ברנדון להתחיל במסע ריפוי רב עוצמה שבמהלכו היה עליה לסלק מטען נפשי ורגשי שמנע מגופה מלהירפא. לאחר ששה וחצי שבועות, היא נתבשרה שהגידול נעלם. השיטה שבה היא השתמשה המשיכה להתגבש והייתה למה שמכונה כיום "המסע". מאז, התפשט המסע ברחבי העולם כולו. ברנדון בייס היא אישה בעלת תובנות, ומהאנשים האוהבים והחמים ביותר שאיתם זכיתי לשוחח.

לאחרונה הופיעו ספרים רבים על אודות "חוק המשיכה". אך מדוע, לפעמים, כמה שנתרכז בחשיבה חיובית, אנו עדיין מחבלים במאמצים החיוביים שלנו?

ברנדון: כי לכולנו יש מה שאני מכנה מחבלים קטנים. חלקים קטנים בתוכנו אומרים: אני רוצה להכיר את הזיווג שלי, אני רוצה את המשרה המתאימה ביותר, אני באמת רוצה לטפל בבריאות שלי. לכן ברמה החיובית אנחנו חושבים מחשבות חיוביות והן יוצאות מקרבנו לתבל. ברובד אחר, רובד עמוק יותר, יש בנו חלק נוסף שאומר: אתה אף פעם לא תמצא את הזיווג, אתה לא זכאי למשרה הזאת, גם אם תהיי רזה וחזקה אף אחד לא יאהב אותך. אז יש בתוכנו שני מחבלים קטנים, ומה שקורה זה שיש בתוכנו שני דחפים – אחד חיובי ביותר ומלהיב, והאחר, שאנו כנראה לא ערים לו, שאומר שכל זה לעולם לא יקרה. ובסופו של דבר הם מבטלים זה את זה.

איך נוכל למצוא את המחבלים האלה ולפנות אליהם?

ברנדון: בספרי "מודעות – המטבע החדש" יש סדרת תהליכים שיאתגרו אותך וימשכו אותך אל מעבר לתחומי הנוחות שלך. לכל אחד ואחד מאתנו יש מפלס מסוים שהוא תחום הנוחות שלנו. למשל, אתה מצטיין בספורט אך לא מצליח להגיע מעבר לרמה מסוימת. אולי אתה מרוויח סכום מסויים, אך משום מה אינך מצליח לעלות בסולם הדרגות. התרגילים בספר מעניקים השראה לחוות מה יקרה אם תהיה חייב למשוך את עצמך מעבר לתחום הנוחות החבוי בתוכך. מה שיקרה הוא שהמחבלים הזעירים חייבים לעלות מתוכך. הנסיון יגרום לאמונות החבויות לעלות מעל פני השטח, אמונות שלא ידעת שיש בך. ואז, באמצעות "עבודת המסע", תוכל לסלק את האמונות החבויות, את המחבלים השקטים הנסתרים.


ברור כי את הולכת בשביל הזה זמן רב, ושעבדת על עצמך המון. מאוד התלהבתי כאשר קראתי איך את ממשיכה לעבוד על עצמך.

ברנדון: אני מקיימת תהליך מסע (Journey Process) פעם בכל שבוע כי אני יודעת שבוודאי יש יותר מסוגיה אחת צפונה בתוכי, ואני רוצה להיות זהירה כמה שיותר עד יום מותי. זה לא שעוברים תהליך ואז מסודרים לכל החיים. מדובר במסע. הנשמה שלנו רוצה להעניק לנו שיעורים מסוימים בחיים, ובעזרת המסע אפשר להגיע לשורש הסיבה של עיכוב זה בחיים, להיות פתוחים יותר לחיים, לדעת איך לנצלם ולהשתמש בהם בצורה הנכונה.

האם גילית שאת יכולה להגיע לשורש בעיית מקומך ביום מסוים, ובפעם הבאה להגיע לרובד הבא, וכך הלאה?

ברנדון: חד משמעית. אפשר לתקשר עוד ועוד עם המקור, עם מהותך, בחפשיות, עם כל מילה שבה תרצה להביע את המימוש הרוחני העמוק הזה. המקור אינו מקום נחיתה אלא פתח.  וכאשר אתה נפתח עוד ועוד לפוטנציאל קורן זה, אז יש עוד שפתוח לפניך. אצל כולם יש מסכים וחסימות שכנראה אין אנו ערים להם. הם מטשטשים את יכולתנו לחוות את החיים שבתוכנו ולמצות את הפוטנציאל הנמצא בנו. המסע אינו תהליך של הוספה, אלא תהליך של הסרה, של הסרת המוגבלויות, החסימות, השקרים. ומה שנותר הוא התמצית המזהירה שהיא הנשמה.

בתיקשור עם המקור שבתוכנו, איזה תפקיד, לדעתך, יש להתמודדות שלנו עם פחדנו החזקים ביותר?

ברנדון:  כל עוד קיימים בתוכנו פחדים מוסתרים, הם מנהלים את ההצגה. רובנו בורחים מהפחד. נעשה הכול - רק לא להתמודד עם הפחד. נעשה כל מיני פעילויות אחרות כדי לא להתמודד. אך מנסיוני הישיר, כאשר סוף סוף מתיישבים ואומרים, בסדר, אני מוכן להכנס לליבת הפחד שלי הגדול ביותר, אזי מתקשרים עם המקור שנמצא בתוכנו.

בשלב זה, ברנדון הרשתה לנו לספר את סיפורה ואיך היא הצליחה במסעה. להלן ציטוט מספרה, Consciousness – the New Currency:

כאשר עשיתי זאת בעצמי, כבר התמודדתי עם כמה אתגרים בחיי. בגיל 39 התמודדתי עם מחלה קשה. כאשר הייתי בת 40, שריפה כלתה את ביתי, שלא היה מבוטח, והרסה כל רכושי. כאשר הייתי בת 41, עיקלו את משכורתי ונשואיי התפרקו. בגיל 42 פסקו תשלומי הביטוח הלאומי. נשארתי לבדי לאחר שאבדתי את הכל.

עשיתי הכול כדי להמנע מלחשוב על הפחד, לנסות לברוח ממנו, אך בסופו של דבר הבנתי ששום דבר לא יועיל. החלטתי שהגיע העת להתמודד עם כל הפחדים ששרצו בתוך גופי. החלטתי להתמודד עם הפחדים והרגשתי את הפניקה עולה מקרבי, אבל המשכתי. בסופו של דבר התמודדתי מול הפחד הגדול ביותר – שהמוות יקח אותי, שאני אמות. וזה היה המקור לכל הפחדים שלי. שלא אוכל להתמודד ולשרוד ולכן אמות. כאשר התמודדתי מול המחשבות הללו, משהו השתחרר. הרגשתי כאילו משהו נמס בתוך שדה שחור ענקי. צורתי הפיזית הייתה כאילו לא ממשית, לא מוצקת, לא קיימת, נעלמה מן היקום והפכה למודעות טהורה. הכל נהיה מחוץ לזמן, מעבר הזמן. חוויתי את כל התבל כישות אחת; משהו כוללני הממתין להביע וליישם את עצמו. הבנתי שהפוטנציאל הוא הנשמה שלי -- אני עצמי. ואז הגיעה ההבנה שהכל כלול ביכולת הזאת: כל הגאוניות, החכמה, האהבה, היצירתיות, כל התשובות. ישבתי מתפעלת וצוחקת מהבדיחה המגוחכת העצומה. במפגש הזה עם הפחד הגדול ביותר שלי – הפחד שלא אוכל לטפל בעצמי, הפחד שלא אוכל לשרוד לבד, הפחד שאמות לבד, בודדה – זכיתי להכיר את הנשמה שלי. במעשה אחד של חיפוש אחרי האפשרויות המפחידות ביותר, מותי שלי, מצאתי חירות.

לאחר מכן שאלתי: אם נוכחות אין סופית זו יכולה ליצור את הדברים הטובים ביותר בחיי, מהו הדבר הטוב ביותר שיכול להתרחש פה?

כתבתי את המילים האלה בעמוד חדש, והתשובות החלו לזרום על הנייר, כל כך מהר שבקושי יכולתי לכתוב אותן.

איך, לדעתך, תוכלי לרפא את פחדיך העמוקים ביותר? איזה תפקיד יש למחילה ואיך את סולחת?

ברנדון: מנסיוני, צריך להקשיב תחילה לגוף. הגוף אינו משקר אף פעם. כאשר מרגישים דחף מסוים העולה מתוך הגוף, הגיע הזמן לעצור, לנשום ולשאול, "אם היו לזה מילים, מה הוא היה אומר? איך המילים האלה גורמות לי להרגיש?" חייבים להיות מוכנים להפתח באמת לרגשות שנמצאים בתוכך, להקשיב ולהרגיש באמת מה באמת נמצא שם. לי עצמי, המחילה היא תעלומה, היא נס. ואני לא יכולה להסביר איך התעמולה פועלת. אבל היא משהו מהחיים שלי שאני יכולה לחלוק עם אחרים. אני עשיתי את כל זה, ואני מוסמכת בכל כך הרבה תחומים. חוויתי את חיי והאמנתי בדרך מסוימת. ואז, בגיל 39, אובחן אצלי גידול בגודל כדור סל. וזה זעזע אותי כי את כל האמונה שלי חייתי ונשמתי. חלק מהמתנה שבגידול הזה היה שבתוך ששה שבועות וחצי כבר הייתי בריאה, וכדי להבריא הייתי מוכרחה להירפא עד השורש. הוזמנתי להגיע למקומות שאליהם לא הגעתי עד אז, מקום עמוק עוד יותר בתוך עצמי . וכדי להגיע לשם היה עלי להדליק פנס. חשפתי זכרונות כואבים ביותר, והמשכתי לשחרר אותם. אבל כאשר עברתי את התהליכים, הבנתי שלא מספיק רק לשחרר אותם. הייתי כבר בת 39, במקום של קבלה. במשך השנים התמודדתי הרבה עם זכרונות ועם סילוקם, אך כאן, בתוך הפסיכה שלי, היו עוד פצעים נוספים. ואני חשבתי, הנה, הגעתי לאותו מקום של קבלה ששם אני נמצאת כבר 20 שנה. חשבתי לעצמי: הייתי שם ועשיתי זאת. ושאלתי את הדבר שבתוכי אם אני כבר שלמה, ולא הרגשתי שאני שלמה. לכן שלחתי תפילה שאיכשהו אקבל הדרכה ואגיע לשלמות. התחלתי להתפלל.  ואז, כאילו משום מקום, יצאה המילה "מחילה". ומיד התחלתי לחשוב, "מה זה משנה? כבר התמודדתי וכבר קבלתי. כבר קבלתי כל שאני צריכה לקבל". זה מה שעבר לי בראש, אך גופי ונשמתי אמרו, "טוב, את חושבת שהתמודדת, אבל לא התמודדת באמת". חשבתי, "טוב, מה יש לי להפסיד אם אנסה לסלוח?" באותו רגע הבנתי שאני לא יודעת לסלוח, כי אחד הדברים שעשיתי כאשר יצרתי את זהותי -- זהות של בן אדם האציל, המטפלת שהבינה את עברה האלים והשלימה איתו -- הייתי צריכה להתמודד עם שלושים שנות משחקי אשמה. הייתי צריכה להתמודד עם המעמד שיצרתי לצמי.נאלצתי להתמודד עם הגאווה שלי ולפתוח את הלב.  למחול מכל הלב. ואז קרה דבר. רק כאשר התמודדתי עם שלושים שנות גאווה וה"כאילו" חמלה, פתחתי את לבי באמת. סוף סוף יכולתי לסלוח. הבנתי אז שאת החדר הזה אף פעם לא נקיתי. הבנתי ששלושים שנות אשמה הסתיימו. כאשר סולחים קורה משהו מדהים כי זה הרגע שבו אתה משחרר. אז מתאפשר ריפוי תאי.

קראתי פעם שחוסר המחילה הוא שורש כל המחלות, ולפי נסיוני האישי אני יכולה לומר כי שורש כל מזור נעוץ במחילה. מחילה היא הגואלת הגדולה כי היא משחררת אותך מלהיות השופט של חייהם של אחרים. כאשר סולחים, לא שופטים, לא מחזיקים בעמדות או בדעות קדומות.

איך אפשר לחיות חיים המונחים בשפע מודע?

ברנדון: בעבורי השלב המכריע הוא שאני צריכה להיות מציאותית. אני צריכה לסלק את מה שמונע ממני להיות עצמי. לשם מטרה זו אני נעזרת פעם בשבוע בעבודת המסע; אני לא רוצה שאבק יפול על יהלום הפנימי הזה. לאחר שהוסרו המסכות, אני יכולה להיות ערה לגופי ולהוויתי. אני מתייחסת לגוף כאל ברומטר לנשמה, כי הנשמה מתָקשרת באמצעות רגשות ולא באמצעות מחשבות (שבאות מהאגו). להיות מודרך באופן מודע - משמעותו להיות פתוח, להקשיב ללבך ולא ללכת בעקבות אחרים או בעקבות מה שמכתיבה החברה. במקום זאת, אתה מקשיב לאמת שבלבך. וזה דבר יפה ביותר. הדבר מתרחש כאשר אתה מאפשר להנחיה הזאת לעבור בתוכך ולהוביל אותך לשלב הבא. ואני מקשיבה לחיים. ה’ מדבר באמצעות כל אירוע בחיינו. אני לא יודעת איך ולאן יוביל אותי ה’, אך אם אני מתפללת עבור משהו, אני מקשיבה. אני צריכה להיות פתוחה ולהמתין עד שהוא ינחה אותי למקום הנכון.


איך את יכולה להישאר במצב זה של ניתוק כאשר יש דברים שחשובים לך מאוד?

ברנדון:  אני מנקה את כל החסמים שלי. לאחר מכן אני רושמת את כל הדברים בחיים שעליהם אני מודה, ואז "כוסי רוויה". אני מסֻפקת ואני מבינה כמה אני מבורכת. למשל עכשיו. אני יושבת בדירה יפה ליד הים והכל כלך כך יפה. לבי מלא. אין בי שום רצונות. ומתוך רגשות התודה הללו אני שואלת: מהי אמת? מהם החיים? מה רוצה ה’ בתקופה זאת של החיים שלי? ואני כותבת. וכמעט תמיד אני נדהמת. אני לא מרגישה תמיד שזאת אני, ברנדון בייס, שכותבת, אך יש בי תפילה אחת כל יום, שהחיים ינצלו אותי כראוי. איך מנצלים אותי החיים? איך הם משתמשים בי? לא נראה לי שזה בידיים שלי. וכאשר אני כותבת מה שדרוש במקום מסויים, אם בבית או בסמינר, או בארץ מסויימת, הכל נכתב. ואז אני אומרת: "בסדר, תדריך אותי למצוא את המקום הזה." והרגשת החוויה היא מאוד לא אישית. ארצה אולי להרגיש את התוצאות, אבל זאת עדיפות ולא צורך. אם זה יקרה אז יהיה נהדר, ואם לא יקרה גם זה בסדר. גיליתי שה’ יכול להוביל אותך, ובדרך צריך לעשות דברים מסויימים. מה שיקרה הוא חלק מהמסע. הדבר אינו קשור לעובדה שנותנים לי דברים, אלא שנותנים לי נסיון חיים שהייתי זקוקה לו. לכן אני בוטחת שהאמת היא מה שנכתב, ושתפקידי הוא להישאר פתוחה להיות מונחית למה שיהיה ולאן שיהיה. הסיבה שאני כותבת הכל, היא שאני מודה לו. כי כאשר לבך כה מלא, אתה מבין שאתה לא זקוק לשום דבר נוסף.

למה הצורך לדחוק את השפע?

ברנדון: כי בתוכך, הצורך הוא האמונה שמתוך הייאוש. באמונה של "לא אשיג",  יש דבר חיצוני שהוא "אני באמת רוצה את הדבר הזה", אך עמוק יותר בתוכך יש אמונה אחרת, אמונה של ייאוש, "אני לא אשיג אותו". הצורך נולד מתוך הפחד, מהאמונה שלא תשיג אותו. זאת הסיבה שהננזקקות דוחקת. יש משהו דוחה בצורך הזה, בנצרכות או בנזקקות. במערכות יחסים רובנו דוחים את הנשענים ונצרכים. אני מרגישה שבמקרים כאלה החיים הם בבואה. כאשר אדם מיואש חושב, "אני חייב אותו, אני חייב להשיג אותו", אזי החיים דוחקים אותו. כאשר לבך מלא בתודה, אתה לא זקוק לדבר, ואז לחיים עצמם קל יותר להעניק לך. הרגשתי תמיד שהכרת תודה היא מגנט לחסדים ולרצון טוב.

בסמינר בשטוטגרט (גרמניה), השתתף איש בשם פרנק, בן 90 שנה. הוא אמר לי, "ברנדון, אני לא יודע איך להודות לך. אני בן 90 והיום אני שמח יותר משהייתי במשך כל חיי. מאז שהשתתפתי בתכנית המטפלים אני חושב כל יום וכל היום על כל הדברים עליהם אני יכול להודות.  אני מודה שאני יכול לשנום, שבגילי המתקדם אנשים רוצים לחבק אותי. אני שמח ומאושר יותר משהייתי בכל חיי. ואנשים אוהבים להיות בחברתי."

נראה שבכל פעם שמתמודדים עם פחדים העמוקים ביותר ומנקים אותם, עוברים לרובד חזק יותר של אור.

ברנדון: נכון, ואז עוד שפע רב קיים גם עבורך.  וכאשר אני מדברת על שפע, אני לא מתכוונת לשפע כלכלי, אלא שפע חיים. שתהיה בך האפשרות שהחיים ינצלו אותך לטובת אחרים. תראו, החיים מבינים שאתה נמצא כאן למטרה מסויימת. וככל שיש בך יותר אור, החיים ינצלו אותך יותר, ואז נגיע לעוד ועוד אנשים. חלפו 10 שנים בלבד מאז כתיבת הספר "המסע" ומאז הוא הופץ בכל העולם. אנחנו מקיימים קורסים בכל העולם. השיטה התפשטה ונמצאת בשימוש בבתי-חולים ובבתי-ספר, בבתי-סוהר ובקהילות שונות, ואפילו במשרד המשפטים הקנדי. אני לא יכולה לעשות את הכל, אבל אפשר להיעזר בי, ואני פנוייה להשתתף במחול היצירה. יש לי לוח זמנים עמוס למדי, אני מלמדת במשך 44 שבועות בכל שנה.

איך את מצליחה לנהל חיי משפחה יחד עם סדר יום כה עמוס?

ברנדון: אני מאמינה שזה חלק מהחיים שלי. למשל, אני סבתא, ויש לי גם אם משלי. אז איך אפשר להעמיק את קשרי המשפחה? אני נשארת פתוחה ונותנת לחיים להוביל אותי. אחזור על אותה תפילה "חיים שלי, נַצלו אותי בצורה הטובה ביותר." ואני מקשיבה להנחיה שאני מקבלת. ואני מתייחסת לשימוש בי כחלק מן השלם. אם החסד משתמש בי, הוא צריך להשתמש בי כדי שאוכל לשמור על גופי, לטפל באִמי ולוודא שהיא תנוח, להיות נוכחת עבור בִּתי והנכדים.

עם זאת, כאשר יש אמונה ובטחון, ה"ניצול" אינו דבר אישי ולכן הצורך לא בא ממך. אתה מבקש את החן והחסד להשתמש בעצמך כדי לשרת את החיים את כל היבטיו, מהבריאות שלך ועד למשפחה, לילדיך ולהוריך. אז, איכשהו, הוא מייצר איזון בריא. אפשר להגדיר אותו כאריג או כמרקם ולא רק איזון. אם הייתי חושבת לעצמי שעלי לאזן את הכול הייתי כבר מותשת. אך אם אני פתוחה ולוקחת את החיים לאן שיובילו אותי, הם מארגנים את האיזון ועושים עבודה הרבה יותר טובה מאשר יכולתי לעשות בעצמי.


אפשר לקרוא על ברנדון בייס ושיטתה בספרה:

The Journey, by Brandon Bays, published by Harper Element

או בעברית:

המסע, מדריך מעשי לריפוי ולשחרור, ברנדון בייס, פראג הוצאה לאור

 

מאמרים אחרונים

סכסוכים משפחתייםלא מצליחה להיות מאושרת, לא היה לי קשר עם אמא שלי ואני...

מהו TAT?

שיח בין אליעזר וממציאת השיטה טאפאס פלמינג

ליצירת קשר מהיר

הרשמה לניוזלטר

© כל הזכויות על האתר ותוכנו שמורות לאליעזר ספטר 2012   |   עיצוב אתר: תמנתי עיצוב גרפי